shin splint או בשמה המקצועי MTSS- medial tibial stress syndrome הינה פציעת over use (שימוש יתר) קלאסית ונפוצה מאוד אצל רצים, וחיילים. הפציעה מתאפיינת בכאב ב 1/3 הרחוק בצד הקדמי פנימי של עצם הטיביה (השוק). הפתופיזיולוגיה עדיין אינה ברורה, ובספרות ניתן לקרוא על מספר תאוריות, אך בכולם מוסכם שמדובר בפציעה הקשורה למערכת שריר-שלד וככל הנראה הכאב נוצר בעקבות עומס מוגבר על העצם בנקודת החיבור של השרירים (tibialis posterior , soleus muscles) למעטפת העצם- הפריאוסט.
פציעה זו שכיחה אצל רצים, חיילים ואנשים מנתרים – אתלטיקה. מופיעה יותר אצל נשים (1:7) בעיקר עקב בעיות בצפיפות העצם (קיים גם קשר למחזור לא סדיר).
הגורמים העיקריים אשר נמצאו קשורים לפציעה זו הינם:
- ניהול עומסים לקוי- העלאת קצב ריצה/מהירות/מרחק מהר מידי. חוסר ניסיון אצל רצים מתחילים, רצים תחרותיים, נפחי ריצה שבועיים מוגזמים…
- שינוי משטחי ריצה באופן תדיר, או לא הדרגתי מספיק
- פציעות קודמות
גורמים נוספים אשר יתכן שקשורים:
- הנעלה לא מתאימה- למשל מגבילה מדי את הקשת ומפריעה לשריר לבצע את התנועה המתאימה בכף הרגל.
- גורמים הקשורים למבנה הגוף- לדוגמה הבדל באורך רגליים, הבדל בכוחות השרירים ובעלי כף רגל עם פרונציית יתר (סיבוב פנימי/קריסה פנימה של כף ברגל).
- BMI (משקל גוף) גבוה
- ריצה בטמפרטורות נמוכות
- חימום לא מספק לפני הפעילות
- חוסר בשעות שינה
- תזונה לא מספקת ולא מאוזנת והפרעות אכילה
האבחון הינו קליני – בדיקה ותשאול. כדי לאבחן שאכן מדובר בשין ספליט צריכים להתקיים מספר תנאים. ראשית סיפור הרקע- מדובר ברץ/מתאמן בתחילת דרכו או לאחר שינוי בתוכנית אימונים. בנוסף, התנהגות הכאב- בתחילה הכאב יופיע בסוף/לאחר האימון ועם הזמן יחמיר ויופיע גם בתחילת הפעילות ויהיה נוכח גם בפעילות יומיומית, לרוב ללא כאב במנוחה! ולבסוף, מיקום הכאב בחלק הפנימי קדמי בשליש התחתון של השוק, כאשר לחץ ישיר על האזור יפיק כאב דומה.
בדיקות הדמיה אינן נחוצות שכן הן לא מספיק רגישות לממצא זה. ואלו שכן- יכולות להראות ממצאים אצל רצים ללא סימפטומים, או ממצאים שלא קשורים לכאבים הללו.
הטיפול יכלול מנוחה יחסית למשך כ 10-14 ימים (יתכן שאף יותר בהתאם לחומרת המצב), אימון עם עומס נמוך כדוגמת שחיה ואופנים, או הליכה במישור. חיזוק שרירים הדרגתי – בשביל למזער את הסיכוי להישנות הפציעה, כמו כן ניתן להוסיף עיסויים ומתיחות. תרופות נוגדות דלקת לא נמצאו כיעילות, במידה וכן, רק כתוספת לכל הנ"ל. להקלה על הכאב ניתן לקרר את האזור ולהתאים נעליים/תוכנית אימונים לפי הצורך.
כאמור, מאחר ולא ידוע באופן מובהק מה הגורם לפציעה זו, הטיפול בעיקרו ניסיון להקל על הכאב באמצעים השונים אשר לא תמיד יעזרו. למשל מדרסים אשר לא הוכחו מספיק כיעילים, אך ניתן להיעזר בהם במידה ולא נמצאה נעל מתאימה וזה הגורם המעורב בפציעה. כך גם אמצעי טיפול נוספים כדוגמת קניזיו טייפ, גלי הלם, US טיפולי. יעילות הטיפול האמצעות דיקור יבש גם כן שנוי במחלוקת במחקרים השונים.
חשוב לזכור שהחלמה מלאה לוקחת זמן! לרוב כחודשיים- שלושה, אך יתכן שאף יותר מכך.
סבלנות והתנהלות נכונה תאפשר לכם בסופו של דבר לחזור לספורט ללא כאבים.
שברי מאמץ:
שבר מאמץ (stress fracture) הינו שבר מיקרוסקופי בעצם הנגרם בשל עומס חוזר ונשנה על עצם הנושאת משקל.
השבר מתפתח כאשר העצם לא מצליחה להסתגל כראוי לעומס המכני המופעל עליה במהלך הפעילות הגופנית. במצב תקין העצם מגיבה לכוחות הללו על ידי פינוי התאים שנהרסו והגדלת קצב הבניה של תאי עצם חדשים. במצב שבו לעצם אין מספיק זמן להיבנות ולהתאושש העצם נחלשת. במידה ומתאפשר זמן התאוששות מספק מסת העצם תעלה ותחזור למצב תקין. אך כאשר המצב נמשך מתחילים להיווצר מיקרו-נזקים באזור החלש עד בסופו של דבר ייווצרו שברי מאמץ.
גורמים נוספים אשר נמצאו בעלי קשר ישיר לשברי מאמץ הינם אי סדירות של המחזור החודשי אצל נשים, בפרט אי הופעת וסת של יותר מ 6 חודשים, היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס (צפיפות עצם נמוכה) אצל נשים וגברים כאחד, וחוסר בסידן.
גורמים נוספים אשר יתכן וקשורים אך לא מבוססים מחקרית הינם תזונה לקויה, אלכוהול, עישון, מבנה כף הרגל, הבדל באורך רגליים והנעלה לא מתאימה או קשה מדי.
לספורטאים המתאמנים בשטח יש את השכיחות הגבוהה ביותר של שברי מאמץ בהשוואה לספורטאים בענפי ספורט אחרים כמו כדורגל וכדורסל. שבר מאמץ בעצם הטיביה (השוק) הכי שכיח, בעיקר אצל רצי נפחים גבוהים. גם בעצמות המטטרסל (הקטנות) בכף הרגל ניתן לראות שברי מאמץ, במיוחד אצל רקדנים. במצבים קיצוניים ניתן לראות שברי מאמץ גם בעצם הירך והאגן ועצמות הטרסל בכף הרגל.
בצבא זוהי הפציעה הכי נפוצה וזאת מאחר שמדובר בשעות רבות של עמידה ואימונים, חוסר בשעות שינה, לעיתים תזונה לקויה ונעליים שלא נותנות את המענה המתאים לכל החיילים. הפציעה שכיחה אף יותר בקרב המתאמנים לגיוס הקרבי לצבא בשל סרגל עומסים גבוה ולא מאוזן.
האבחון נעשה על ידי סיפור רקע מתאים של פעילות גופנית עצימה, יתכן שגם חוסר בשעות שינה ותזונה לקויה. כאבים בעצם, במקומות האופייניים, במהלך היום אשר מוחמרים ככל שהפעילות נמשכת ולעיתים קרובות אף כאב במישוש האזור. בשברי מאמץ לא תהיה הקלה בכאבים במנוחה בסוף היום!
כאשר קיים ספק, ניתן להיעזר באמצעי הדמיה, אך במידה ומדובר בתחילתו של שבר מאמץ לא יראו דבר. ברנטגן יראו עיבוי של שוליי העצם רק כאשר מדובר בשבר מאמץ כרוני. בשבר מאמץ חמור בטביה יראו שבר בצורת קו שיער- "Dreaded black line fracture", במצב זה יש להימנע מפעילות גופנית באופן מוחלט מחשש להחמרה עד כדי שבר עד שרואים החלמה מלאה של העצם בצילום. ניתן לבצע גם מיפוי עצמות, אך מאחר ומדובר בקרינה רבה והיא לא מספיק מדויקת לשברי מאמץ קלים/טריים מומלץ להימנע מבדיקה זו. במקרים חריגים ניתן לפנות לבדיקת MRI אך בדיקה זו יקרה ולכן לא ממהרים להשתמש בה.
הטיפול יכלול:
מנוחה יחסית למשך כ 6-8 שבועות, במקרים חמורים אף יותר.
לקיחת תוסף של סידן וויטמין D לפי הצורך
אצל חיילים מומלץ לאפשר הליכה עם נעלי ספורט
ניתן להיעזר בקירור האזור להפחתת הכאב
חזרה מבוקרת לפעילות הכוללת ניהול עומסים הדרגתי וחיזוקים רלוונטיים. ניתן להיעזר בעיסויים\ דיקור יבש, מדרסים ועוד כחלק מהטיפול (מאחר ולא נמצאו כיעילים באופן מובהק כטיפול מבודד)
מניעה
- אין להמשיך לרוץ אם כואב, בוודאי אם קיימת החמרה. בדיקה ואבחון בזמן יקצרו את משך ההחלמה.
- בניית תוכנית אימונים מדורגת
- חומרי הבניה של הרקמות מופרשים בלילה לכן חשוב לדאוג למספיק שעות שינה ומנוחה לאחר פעילות גופנית. להימנע עד כמה שניתן ממספר אימונים ביום או בימים רצופים.
- לוודא כי לא חסר ויטמין D וסידן
ריצה במשקל גוף גבוה, הנעלה לא בולמת זעזועים מספיק, ריצה על משטחים קשים מאוד לא הוכחו כבעלי קשר ישיר אך גם הם עלולים להוביל לשברי מאמץ.
סגנון ריצה זה או אחר והחלפת נעלים בתדירות גבוהה לא הוכחו כמונעים שברי מאמץ. (שינוי סגנון ריצה באופן מאולץ – עלול להזיק).
איך יודעים להבדיל בין שין ספליט לשבר מאמץ?
פונים לפיזיותרפיסט או אורטופד לבדיקה ואבחון, ובהתאם לסיפור הרקע והסימפטומים ניתן יהיה לקבוע.
בכל מקרה של הופעת כאב שלא עובר או מחמיר, יש להוריד עומסים ואף להפסיק פעילות עד הגעה לבדיקה ובירור.
לשאלות ותיאום פגישה התקשרו…