מפרק הקרסול הינו המפרק השני השכיח בפגיעותו בקרב העוסקים בספורט. נקע בקרסול הינה אחת הפציעות השכיחות במערכת שלד-שריר בעולם. בבריטניה מהווה כ 3-5% מכלל הביקורים במחלקת החירום – 5600 מקרים ביום! בארה"ב כ 23000 מקרים ביום ובצבא ארה"ב מדורגת כפציעה הכי שכיחה במקום השביעי.
באוכלוסייה הכללית נשים וילדים בסיכון מעט יותר גבוה מגברים, ולעוסקים בענפי ספורט באולמות (התעמלות, כדורעף, היאבקות…) קיים סיכון גדול יותר לעומת ספורט מים וחוץ/שדה (רוגבי, פוטבול, טיפוס…).
למרות השכיחות הגבוהה, לרוב הפציעה נחשבת קלה ומחלימה במהירות עם טיפול מינימאלי.
בספורט המצב מעט שונה, נקע בקרסול יכול להשפיע על ירידה בביצועים, היעדרות מתחרויות ואף השפעות פסיכולוגיות.
השכיחות של הישארות תסמינים (כדוגמת חוסר יציבות) לאחר ההחלמה הינה גבוהה יחסית ועומדת על כ 40-50%. מצב זה יחשב כאי יציבות כרונית ויוביל ב כ 70% מהמקרים לנקעים חוזרים.
אי יציבות כרונית של הקרסול עלולה להוביל לשינויים מפרקיים/ניווניים, פגיעה במערכת הפרופריוספטיבית (תחושת המפרק במרחב) לאוסטיאוארתריטיס (OA) פוסט טראומטי בקרסול ועוד. זאת בנוסף לסיכון מוגבר לנפילות בגלל ירידה בשליטה המוטורית (שרירית). לכן הטיפול והשיקום חשוב לכלל האוכלוסייה והגילאים.
מה זה נקע?
נקע הינו קרע מיקרוסקופי עד מלא של רצועה. בקרסול הרצועה בצד החיצוני (ATFL) הינה הרצועה הכי שכיחה להיפגע. רצועה שנקרעה אינה מתאחה למצבה הקודם אלא מצטלקת ברקמת חיבור עם מאפיינים מעט שונים ולכן לאחר נקע הרצועה לא חוזרת ל 100% מתפקידה כמייצבת וקיימת חשיבות גבוהה לשיקום בהתאם לדרישות התפקודיות מהקרסול.
חלוקת דרגות של נקעים
דרגה1- מדובר במתיחה בלבד של הרצועה הצידית החיצונית- ATFL. קיימת נפיחות קלה ורגישות למגע מקומי. עדיין יש יכולת לנשיאת משקל חלקית או מלאה על כף הרגל ויציבות הקרסול איננה נפגעת. לרוב תתאפשר חזרה לפעילות מלאה לאחר 7-14 ימים מהפציעה.
דרגה 2- קרע חלקי של ATFL , תתכן מעורבות של רצועה נוספת (CFL+), קיימת נפיחות ניכרת מלווה בשטף דם מקומי. קיים קושי לשאת משקל על כף הרגל, אך אפשרי בתמיכת קביים. ויתכן שתהייה חוסר יציבות קלה של המפרק. חזרה לפעילות מלאה תתאפשר לאחר 2-6 שבועות מהפציעה.
דרגה 3- קרע מלא של ATFL, תתכן מעורבות של שלוש רצועות (+PTFL+CFL). קיימת נפיחות משמעותית בקרסול ומסביב לו ויראה שטף דם. ללא יכולת נשיאת משקל על הרגל – מלווה בכאב רב. תהייה חוסר יציבות משמעותית של מפרק הקרסול. חזרה לפעילות מלאה תתאפשר לאחר 4-26 שבועות מהפציעה, תלוי בדרישות התפקודיות מהקרסול ועוצמת הפעילות הגופנית.
הערכת הפציעה
במרבית המקרים ההערכה תתבצע בהתבסס על תיאור מהלך הפציעה, בדיקה והסתכלות. לעיתים כאשר קיים חשש ממנגנון פגיעה חזק, קושי בנשיאת משקל ובנוסף רגישות למגע במלאולוס החיצוני (הבליטה הקטנה שיש בצד הקרסול) או יותר מכך, המטופל יופנה לביצוע צילום רנטגן על מנת לשלול שבר תלישה של העצם (כשיש משיכה של נקודת חיבור הרצועה לעצם) ונזקים אפשריים נוספים.
טיפול
קו ראשון של הטיפול יתחיל מיד עם האבחנה: לקרר את האזור ולהרים את הרגל בזמן מנוחה כדי להקל על הכאב. חבישת לחץ לשליטה בנפיחות. במידה וקיים כאב בנשיאת משקל על הרגל, יש להיעזר בקביים. חשוב לשמור על תנועתיות אקטיבית של הקרסול לפי כאב, על מנת לא לאבד כוח שריר ולשמור על הטווחים.
עם הירידה בכאב יש לחזור בהדרגה לפעילות יומיומית. בנקע דרגה 2 ומעלה המטופל יקבל לעיתים המלצה להיעזר בסד קשיח (aircast) או קרסולית על מנת לתת יותר יציבות לקרסול ולאפשר החלמה ואיחוי של הרצועה.
השיקום נחוץ בכל הדרגות, אך משתנה באופי ובמשך בהתאם לחומרה ולהתקדמות ויכלול:
הדרכה לתנועתיות והפעלה. חיזוק שרירים. עבודה על שיווי משקל ופרופריוספשן. בשלבים המתקדמים עבודה עם שינויי כיוון, זריזות, קפיצות וכדומה, בהתאם למטופל וצרכיו.
ברוב המוחלט של המקרים גם דרגה 3 תטופל באופן שמרני. ניתן יהיה לשקול צורך בניתוח רק בענפי ספורט מסויימים ובספורטאי עלית. בחזרה לפעילות מלאה מומלץ לחזור עם קרסולית קשיחה למשך כחצי שנה על מנת להפחית את הסיכון לפציעה חוזרת.